גם בעונה החדשה, הרביעית, השפה, המוזיקה, האופנה וההומור נשארים ייחודיים ומגניבים. מה שנפגע הם היחסים בין מולי ואיסה, כפי שקורה לעתים בגיל הזה בין שתי חברות שהן בלתי נפרדות. נדמה ש”להרוג את איב” לוקחת את כל מה שאנחנו יודעים על דרמות ריגול ומשתעשעת בו כמו אותו חתול שכבר צד את העכבר ועכשיו הוא משחק בו כדי לראות עד לאן יוכל להרחיק איתו לפני שישתעמם. וילאנל משתייכת לפלוגת האנטי-גיבורים שלמדנו לאהוב, פגומים ואנושיים ומתאימים כמו ליכולת שפיתחו הצופים להתחבר לאנטי-גיבורים אכזריים אם הם מבדרים מספיק. כבר הכרנו פסיכופטים שמתעלים את הסטייה שלהם לטובת נטילת חיים, אבל וילאנל היא פסיכופטית שלא נופלת לרגע לקלישאה. אין לה בעיה לחסל נער או לגנוב להומלס שיכור את השמיכה שלו אבל היא נגעלת כשהיא צריכה להיכנס לכפכפי קרוקס משומשות בבית החולים.
- גם בעונה החדשה, הרביעית, השפה, המוזיקה, האופנה וההומור נשארים ייחודיים ומגניבים.
הגרסה האמריקאית לסדרה, ״הומלנד״, שודרה משנת 2011 למשך 7 עונות, ברשת שואוטיים, זכתה להצלחה רבה ולפרסים רבים, בהם גלובוס הזהב והאמי. סרט בכורה כבמאית של השחקנית ברי לארסון (“חדר”, “קפטן מארוול”), שגם מככבת בו לצד סמואל אל. ציירת צעירה שנשרה מלימודי אמנות לא מוצאת את עצמה בעבודה משרדית משעממת, עד שיום אחד היא מקבלת הזדמנות להגשים חלום ילדות – לאמץ חד קרן.
הוסף תגובה חדשה
זה נוגד את “תאוריית הצמיחה הרקומביננטית”, הגורסת שרעיונות של אחרים מעוררים חדשנות כיוון שאנשים יכולים לבנות על פיסות מעבודתם של אחרים, או לחבר ביניהן באופנים חדשים. לדוגמה, תרופות כמו אינסולין ופניצילין השתפרו עם השנים כאשר מדענים פיתחו טכנולוגיות חדשות וטובות יותר לייצר אותן. סדרת דרמה ישראלית של קשת, שיצרו גידי רף וליאת בנאסולי, המספרת את סיפורם של שני חיילים חטופים השבים לישראל אחרי 17 שנה בשבי בסוריה. “חטופים” בגרסתה המקורית בעברית, היתה לסדרה הישראלית הראשונה ששודרה בפלטפורמת הסטרימינג הולו, בערוץ Sky Arts הבריטי ובTATA SKY ההודי. זכויות ההפקה של הסדרה נמכרו גם לרוסיה, טורקיה, מקסיקו וקוריאה. מיני סדרה בת שלושה פרקים המבוססת על ספר באותו שם מאת ג’ון פרסטון.
- נדמה ש”להרוג את איב” לוקחת את כל מה שאנחנו יודעים על דרמות ריגול ומשתעשעת בו כמו אותו חתול שכבר צד את העכבר ועכשיו הוא משחק בו כדי לראות עד לאן יוכל להרחיק איתו לפני שישתעמם.
- היא לא מסוגלת להסתיר עד כמה היא מרותקת למתנקשת, שרוצחת אנשים עם הרבה סגנון וחומקת מעונש.
- קשה לא להרגיש שעם זלזול כזה בצופים שכן נשארו עד עכשיו, שם הפרק האחרון “שלום, לוזרים”, הוא מסר ישירות מהן אלינו.
סדרה שהסיפור בה מאוד מוגבל והדמויות בה דלות, ובכל זאת הכל נמתח ונפרס עד שנותרת רק שכבה דקה, בלי קשר לזהות השואוראנרית שמנצחת על כל זה. גם בעונה זו וילאנל ואיב ממשיכות לנסות להשיב את השליטה לחייהן בעודן בורחות מהאנשים שמנסים לשלוט בהן. “לברוח”, הסדרה החדשה של גאונת הטלוויזיה פיבי וולר ברידג’, מתחילה כשאשה מהפרוורים יושבת במכונית במגרש חניה בקניון ומנהלת שיחה שבה ניכר שהיא מתאמצת להעמיד פני עליזה. ואז, פתאום, היא מקבלת לנייד מסר דרמטי מדמות ששמו בילי בן מלה – “תברחי”. הדלת לא נפתחת מספיק, והיא נאלצת לטפס לכיסא לצדה כדי לצאת.
טיזר ממזרי במיוחד בישר על הגעתה של העונה החדשה באפריל, ובהפקה כבר זורקים רמזים למה שהולך לקרות עם וילאנל ואיב
קל מאוד להיכנס אליה, קל לחבב את כל הדמויות ומדובר בצפייה שלא דורשת הרבה מאמץ. אין ספק שהיא תענוג, אבל נותר עוד לראות אם היא תתפתח למשהו שמשתווה לרמת הגאונות שגילתה וולר-ברידג’ ב”פליבאג”. למרות השמחה מחזרתה על המסך, קשה שלא לרצות לראות יצירה מקורית פרי עטה ומוחה המרהיב, ולא עיבוד של יצירה קיימת.
סדרת הלהיטמקוריאה הדרומית “משחק הדיונון” גרפה 14 מועמדויות – בראשן לדרמה הטובה ביותר ולשחקן הראשי לי יונג-ג’ה. מדובר בסדרה הזרה הראשונה שמועמדת בקטגוריית הדרמה הטובה ביותר, שלא בטקס פרסי האמי הבינלאומי. גם נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה קיבל מועמדות ראשונה בטקס, הפעם כקריין הסדרה התיעודית “שמורות הטבע המופלאות” של נטפליקס.
בן הארץ
מי שעקב אחר הקריירה שלה, בוודאי ישים לב לשינוי העצום שעברה השחקנית בת ה-25 מאז ששיחקה בסדרות כמו “יומן השומן” ועד עכשיו. כאן היא במיטבה ומצליחה להפוך את וילנאלה הרצחנית והפסיכופתית לדמות קומית כיפית ממש, בוודאי לא מעט בעזרת חוש ההומור המושלם של וולר-ברידג’. אם זה מה שנוצר מהשילוב בין השתיים, היא יכולה כבר ללהק אותה לסדרה הבאה.
אם לסמוך על הפרק הראשון, “להרוג את איב” עומדת לקיים גם את ההבטחה הזאת. יותר מכל, כעדות לחוזקו של הרעיון לצד קלישותה של תוחלת חייו, שתי העונות הראשונות התחילו נפלא ואיבדו רוח במפרשים ככל שהתקדמו. וולר ואז פנל השליכו את כל יהבן על החלקים הראשונים של העונות, אלה שבהם המתח בין איב לווילאנל עדיין משתמר ממרחקים, ואז לא לגמרי ידעו מה לעשות ככל שהתקדמו. העונה הראשונה הסתיימה עם איב שדוקרת את וילאנל, השנייה נגמרה עם וילאנל שיורה באיב. לכאורה סימטריה מושלמת, בפועל קליף-האנגרים רפים שמנסים לסבך עוד יותר מערכת יחסים גם-ככה סבוכה. ומאחר שזו הייתה תמונת מראה, התחושה הייתה ש”להרוג את איב” היא וואן טריק פוני.
סדרת המשך
במאי 2015, זכתה הסדרה בפרס BAFTA לסדרת הדרמה הטובה ביותר. בעונה השלישית נפרדנו מאיב ו-וילאנל כשהן עומדות יחד על גשר ומפרות את ההבטחה אחת לשנייה שלא להסתכל אחורה. העונה הרביעית נפתחת תקופה לא ידועה לאחר מכן, כשהן לא ביחד. איב עובדת בחברת אבטחה פרטית וממשיכה לחקור באופן עצמאי את ארגון “השניים עשר” בעזרתו של יוסוף (רוברט גילברט) החתיך, הקולגה לעבודה וגם פרטנר למין, אבל ללא מחויבות. קרולין (פיונה שו) ממשיכה גם היא לנסות ולאתר את מי שעומדים בראש ארגון הרשע העוצמתי, ומנסה לחזור ולשלב כוחות עם איב.
גם בניסוי הזה, ככל שאנשים ראו יותר הגשות, כך הציונים שלהם על יצירתיות ירדו. ירידה דרמטית במיוחד הייתה אצל משתתפים שהוצגו להם 50 רעיונות של אחרים. מחקר המשך גילה שהביצועים של מומחי חדשנות הידרדרו אפילו יותר מאלה של ממציאים מתחילים. כאשר נאמר למשתתפים שהרעיונות שהוצגו הם רק דוגמאות ולא הגשות אמיתיות, לא הייתה ירידה בביצועים. ההחלטה של האקדמיה להתרחק מהנתונים של רשתות הטלוויזיה ופלטפורמות הסטרימניג התקבלה לאחר חוסר העקביות שיש בספירות האלו, שכן עידן הסטרימינג ובתי הפקות חיצוניים הפכו את הרעיון לקרדיט עבור רשתות השידור לנושא מעורפל. חברת FX מפיקה סדרות עבור שירות הסטרימינג Hulu, אבל מעדיפה שהן ייזקפו לטובת FX למרות שמעולם לא שודרו בערוץ הלינארי שלה.
רותחות סדרתיות
למי שתוהה מדוע דווקא הסדרה האהובה עליו אינה מופיעה ברשימת המועמדים, על פי תקנון האקדמיה האמריקנית לטלוויזיה, התוכניות שרשאיות להתמודד בטקס מוכרחות להיות משודרות בין התאריכים 1 ביוני 2021 ועד 31 במאי 2022 בלבד. להקת הג׳יפסי קינגס חוזרת לסיבוב הופעות בישראל עם שלומי שבת. הלהקה שהפכה לסמל של המוזיקה הספרדית, עם סולנה אנדרה רייס, תגיע לארבע הופעות בת״א, באר שבע וחיפה. לאחר הצלחת סיבוב ההופעות עם מירי מסיקה, הפעם החליטו חברי הלהקה לחזור לישראל ולארח את שלומי שבת. כחלק משיתוף הפעולה החליטו חברי הג׳יפסי קינגס להקליט גרסה ספרדית בינלאומית ללהיטו של שלומי ״ואני שר״.
הרי אם יש ל”להרוג את איב” עוד אס בשרוול אחרי עונה מבלבלת כזאת, זוהי כמו תמיד וילאנל. למרות הכל, וילאנל נשארה שובת לב, מעוררת סימפתיה ואמפתיה ותמיד מצחיקה. אז למרות ההבטחה בשם הסדרה, למרות ששתלו לנו רמזים מטרימים בעדינות של פיל בחנות חרסינה (קלף ה”מוות” בקריאת הטארוט, משל העקרב והצפרדע), שאיב עומדת למצוא את מותה בסוף כל הסאגה הזאת, הסדרה מסתיימת דווקא ההפך. וילאנל, הדמות הצבעונית, המבלבלת והנפלאה הזאת, מוצאת את מותה בדרך סתמית ולא מוסברת. קשה לא להרגיש שעם זלזול כזה בצופים שכן נשארו עד עכשיו, שם הפרק האחרון “שלום, לוזרים”, הוא מסר ישירות מהן אלינו. לאורך ארבע עונותיה הסדרה מציגה טוויסט אחר טוויסט, אבל מה שהופך אותה לטובה כל כך הוא שלא מדובר רק בהפתעה לשם ההפתעה, אלא כל נקודת מפנה כזו חושפת רובד חדש בנפשו של הגיבור.
מישהו רואה כאן את “להרוג את איב”?
“ככה היא מראה כמה אני חשובה לה”, היא מסבירה את הדקירה הבוגדנית של איב במפגש ביניהן, “לפעמים מתנהגים ככה למי שאוהבים”. היחסים האלה מתאפשרים בעיקר כי מדובר במפגש בין שתי דמויות נשיות, והדומיננטיות הנשית היא עוד מרכיב מרענן בז’אנר שמוציא אותו מהמסלול הצפוי. רק הצלע הנשית השלישית – קרוליין, הבוסית של איב בסוכנות (שבספרים עליהם מבוססת הסדרה, “וילאנל” של לוק ג’נינס, היא דווקא דמות גברית), היא אולי החוליה החלשה בהקשר הזה ויותר נוטה ליפול לסטריאוטיפים. האלמנט הנשי מאוד נוכח גם מאחורי הקלעים של הסדרה – מעבר לנוכחות גבוהה של נשים בצוות ההפקה, חצי מהפרקים בעונה הזאת בוימו על ידי נשים. הפרקים הראשונים, אגב, נכתבו על ידי אמרלד פנל, שחקנית וכותבת בריטית שהחליפה את ברידג’ בתפקיד הכותבת הראשית, אבל הטון המעמיק מצד אחד ומצד שני כזה שנותן המון מקום וכבוד להומור לא נופל מזה של העונה הראשונה, אפשר לנשום לרווחה. מאחר ואיב ווילאנל כבר נפגשו בעונה הקודמת למפגש מכריע בשיא העונה, היחסים שלהם יצטרכו לעלות שלב כדי שהסדרה לא תיקלע ללופ רפטטיבי.
הסדרה מתארת את פרשיית חבר הפרלמנט ג’רמי ת’ורפ שנשפט וזוכה מאשמת קשירת קשר לרצח מאהבו לשעבר נורמן ג’וזיף, בשנות השבעים של המאה ה-20. אני לא מחובבי הרוסים (ובמיוחד שלא בתקופה האחרונה), אבל וילאנל היא הרוצחת הכי מצחיקה ושנונה בעידן הטלוויזיה המודרנית. וילאנל, בינתיים, קוראת לעצמה “נל” ומתמקמת בלב כנסייה כדי לזכות בגאולה. היא מאמינה שהיא יכולה להשתפר ולהפסיק להרוג ואפילו פוגשת את ישו – שמופיע בהזיות שלה בתור שיכפול שלה עצמה בדראג.
“להרוג את איב”: שונאת גברים אבל מענגת לצפייה
הכימיה בין וילאנל ואיב ממשיכה להיות הכוח המניע של הסדרה, עם מתח מיני שקשה להבין בדיוק מאיפה הוא נובע, אבל עדיין מצליח לחרמן. יכול להיות שזה פשוט בגלל שסנדרה או יכולה לייצר כימיה גם עם קקטוס. לעומתה איב, שהייתה דמות מרתקת, הפכה להיות בעיה אמיתית בעונה האחרונה. הכניעה שלה לחלק שבה המשתוקק לשבור את כל החוקים ולחיות ללא רגשות וללא אמפתיה, כמו וילאנל, אותו בור עמוק שהנסיון שלה לא ליפול אליו היה בבסיס הסדרה, הגיע סוף סוף, והוא, לא נעים לומר, מעצבן. היא מעולם לא הייתה בדיוק קדושה, תמיד הייתה מאוד קרובה לחצות את הקווים גם ככה.
גם אם הדמויות עצמן היו מבולבלות, התחושה הייתה שיוצרת הסדרה, פיבי וולר ברידג’ (היוצרת המבריקה של “פליבג”), יודעת בדיוק לאן היא הולכת. יותר משהיה כאן מאבק בין הטוב לרע, היו שאלות פילוסופיות על משמעות הטוב, הרע והמוסר, ועל החשכה הקטנה שמקננת בכולנו. פיבי וולר ברידג’, היוצרת של “להרוג את איב” (וגם של FleaBag ו-Crashing), העמידה בציר הסדרה את היחסים בין איב לווילאנל, מה שמאפשר לצופה לחבב את וילאנל למרות הפסיכופטיה האכזרית שלה.
להרוג את איב: ממזרי וממכר מהרגע הראשון
להסתמך על צבעוניות וזעזועים יותר מאשר על התנהגות אנושית סבירה – לא רק של וילאנל אלא גם של כל היתר. סדרה בריטית בת 2 עונות שנכתבה על ידי מיכאלה קול, אשר גם מככבת בתפקיד הראשי. הסדרה מציגה את טרייסי גורדון, צעירה מוגבלת בת 24 אשר רוצה ללמוד על העולם ולחקור את מיניותה. הסדרה זכתה בתואר BAFTA למיצג הנשי הטוב ביותר בתכנית קומית וכשרון פורץ דרך עבור מיכאלה קול על תפקידה. עונה שנייה לקומדיה השחורה עם ביל היידר, שגם יצר אותה לצד אלק ברג. בעונה הראשונה ניסה בארי לנטוש בכל מחיר את חייו כרוצח שכיר כדי להפוך לשחקן.