כל עוד בלבב

בני הבכור שעומד להתגייס לא מתלבט האם להתגייס, אלא לאיזו יחידה להתגייס, כי כך חינכנו אותו. אולי בפעם הבאה תתחילי את ריצת הבוקר בפלורנטין, תעברי דרך התחנה המרכזית, ותסיימי בשכונת עג’מי ביפו. המעלה העיקרית של הסדרה היא שהיא מתייחסת למבוכה הזאת בהבנה ואף בחיבה. אכן, ילדים בני 17 לא אמורים להיות מסוגלים להכיל את המשמעות העמוקה של חיים במחנה ריכוז, וספק אם מי שלא היה שם יכול בכלל לעשות זאת.

מנקודת המבט שלי יחימוביץ’ משרתת מטרות ראויות והעובדה שבנושאים מסוימים לא נשמע קולה ובנושאים אחרים היא מסתמנת כמובילה נשמעת לי אסטרטגיה סבירה במגרש הפוליטי. אני מעריכה את זה כחכמת מעשה, כפשרה, כמו הציונות. לא עומדת במבחן הצדק המוחלט, אבל האלטרנטיבה גם היא לא מזהירה. הנפנוף בציונות כתעודת יושר הוא הטעיה. הסיפור האמיתי הוא על ערבים ויהודים, והבשורה החברתית של שלי יחימוביץ היא ליהודים (טובים) בלבד, ובמקום מאבק חברתי היא ממליצה לחפש מקום טוב בשבט (כדאי להביא גם מכתב המלצה).

כל עוד בלבב

הסדרה בהחלט משקפת את התמודדותם של בני הנוער עם סיפורי השואה, בין היתר הצגת תגובות אפשריות שבהחלט מאפיינות בני נוער כמו נערה שצועדת במסלול הגבורה בוורשה, ומציינת כי “זה נראה כמו רחוב בכפר סבא”. חשיבות הסדרה גבוהה למדי כשמדובר בצורך להנגיש לבני הנוער את התכנים בצורה המתאימה להם, ולתת את המקום לתגובות שיכולות לנבוע מחוסר הבנה. חמישה בני הנוער שמשחקים בסדרה מגיעים כל אחד ממקומות אחרים, וכך אנו רואים איחוד שמסכם את החוויה הכוללת.

ככה גם בלקספייס, אבל שוב חצי מזמן המסך מתמקד בשוטר החוקר את הפרשה במקום בבני הנוער עצמם, עד לרמה שרוב הצופים לא מזהים חצי מהדמויות. נראה שכדי להצדיק שידור סדרה בפריים טיים בישראל הערוץ עדיין משוכנע שיש לפנות לצופים מבוגרים רוב הזמן. אלו המתגדרים בתואר סוציאליסטיים בכל התגובות אותן קראתי פה לא יצליחו גם אם ינסו, למצוא דוגמא לבניה סוציאליסטית שמתקרבת לעשירית ממה שנבנה כאן במאה השנים האחרונות; הקיבוץ והמושב, ההסתדרות, מושב העובדים, הקואופורציה על צורותיה, תנועות הנוער, כח המגן על גלגוליו השונים. הם גם יודעים כי הזהות שלה הם קוראים קוסמופוליטית שייכת רק להם ורלבנטית רק למעטים מהעם הזה ומעמים אחרים. העם בציון ומצוקותיו של העם היהודי לא מעניינות אותן, רבים מתוכם המצרים על העוול שגרמה הציונות לא מוכנים לתקן אבל עם אחריות, המילה אחריות איננה מרכזית בכל תפיסת עולמם.

שרשור פתיחה- כל עוד בלבב

למחרת בצהרים הערימה כבר לא היתה. רק שני חברים הצליחו להגיע כדי להציל משהו. (וגם לא היו לי כל כך הרבה חברים.) מיותר להוסיף שלעולם לא אשכח את זה.

אם יש לכם הרבה זמן מיותר, אולי תלכו ללמוד קצת על מי שהקים את המדינה הזאת. אפילו שלי יחימוביץ, הכל כך מתוקשרת, מבלבלת אותי ואין לי מושג מה היא חושבת על מה, אני רק יודע ומבין ממנה שהיא עובדת “מאד” קשה(שלא לדבר על דוב חנין). רון חולדאי כנראה קיבל תקציב או תרומה לספריה חדשה (לא ביררתי), והפתרון מה לעשות עם הספרים הישנים היה כנראה לפנות את הספרייה הישנה למזבלה. בד”כ הייתי קופצת מעל הגדר האחורית של הגמנסיה בהלוך ובחזור, כי זה היה קרוב יותר לתחנת האוטובוס וגם היה די קל לטפס על הגדר. שם היה מגרש הכדורסל של הגמנסיה (נדמה לי שזה רחוב רמז). הבעיות של תל אביב הן יותר מעימות בין עשירים לעניים, בין מזרחיים וערבים עניים לאילי הון ונדלן, בין משתלטים על קרקעות ואנשי עולם הפשע לשומרי החוק.

תקציר הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון לציון הוקמה כמושבה חקלאית בט”ו באב ה’תרמ”ב (31 ביולי 1882) אז עלו על הקרקע שבעה עשר מייסדיה, שנמנו על אנשי העלייה הראשונה. לאחר תלאות רבות וסבל שנגרמו מפגעי הטבע וחוסר הניסיון בחקלאות, בא לעזרת התושבים הברון רוטשילד והקים בה את יקבי כרמל. הייתה זו תחילת פעילותו של הברון בארץ ישראל. בראשון לציון עוצב דגל ישראל וחודשה התרבות העברית. אשורר שירההבוצניםדנוור הדינוזאור האחרוןושמחת בחגיךתפילה של סתיוהכובע של דודה טובהצור משלו אכלנובנה ביתךאחד מי יודעהנרות הללובראש השנהולירושלים עירךסלינו על כתפינושיר המסכותשלומית בונה סוכת שלוםלרשימה המלאה…

• בפעם הראשונה שראיתי תמונה של זילבר, חשבתי שזו אדל האנל, אחת השחקניות הצרפתיות הבולטות כרגע.
• הדבקות ההיסטורית הזאת יצרה את המסד להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
• מחוסר נגישות להשכלה גבוהה כדיי שיהיה לאופרטוניסטים פול של עובדים מנוצלים ובזול.

אלא שהציונות התממשה ויהיו שיאמרו שאף התייתרה, ואילו הסוציאליזם היה בסה”כ פיגום שכאמור הושלך עם תום הבניין הציוני ולא מומש כיסוד מרכזי בו. אתה מבטא תפיסות אנטישמיות ולא בפעם הראשונה. אתה הוא הפוגע בפועל בזכויות של יהודים, וגם בזגות שלכם לחיים. כל התיאוריות והתירוצים, הם כאמור תירוצים ותיאוריות.

בליבי בוערת: “ריקוד האש” חמקמקה, ואולי זה מה שהופך אותה לממגנטת

כן, הוא נורמלי לחלוטין. אני מזכיר לכם שיש ללילוש משהו עליו… יופי, לילוש, יותר פרקטית.

חייב לומר שהאיכות נראית פצצה עם המצלמות ודרכי צילום של סרטים ותוכנית טלוויזיה בארץ. גם לדעתי, יכלו לערוך את זה באופן שונה וזה היה מקפיץ את הסדרה לממדים אחרים, כדוגמת פלמ”ח. בסוף יארק מכיר את סבתא שלה, כן? אה, סיפורם של שניים שאהבו אוכמניות…

מורה נבוכים לפריבילגיה הקרקעית בישראל

כל מה שנדרש ממנה היה לכתוב מכתב, לא לחבר הצעת חוק. התשובה היתה “זה בתיעדוף נמוך”. “אחרי היום שצילמנו בטרבלינקה, לא נרדמתי. זה היה יום שהלך איתי לתוך הלילה. גם קפאתי מקור, וגם לא הפסקתי לבכות”. בקרוב אפשר יהיה לראות את זילברג גם בסדרות “מלאך משחית” ו”מג”ב”, ובדוקו-דרמה על הטבח במינכן 72, בו תגלם את לו קדר – העוזרת האישית של גולדה מאיר, תפקיד שקמי קוטן הצרפתייה מגלמת בסרט הטרי של גיא נתיב על גולדה.

נותרו כמה זהבה גלאוניות, מיקי איתנים ורובי ריבלין. בין מרצ לבין הספסלים האלה של הליכוד יש חור שחור של התלהמות אנטי-דמוקרטית, שלוקח את ישראל למקום מאוד לא מוצלח. אפשר להשתמש בסמלים לרעה ולטובה- והתקווה- פה- מתייחסת רק ליהודים, ולא מזכירה אפילו נוכחות של אף אחד אחר. ולכן זה סמל בעייתי, כי לא זאת המציאות. אנחנו בתוך מציאות שבה צריך לבנות מדינה ליהודים שמתייחסת בכבוד לאזרחים שבה שגם אינם יהודים- ובין 20-30% הם כולם פלשתינים. רוצים שוויון או לא רוצים שוויון?

“כל עוד בלבב” – בני הנוער נחשפים בפעם הראשונה לסיפורי השואה

כי ציונות היא לא עניין מינורי. היא השאלה בדבר המקום שלנו פה, היא השאלה בדבר מערכות היחסים שלנו כאן, היא השאלה מאין באנו, לאן אנו הולכים, ולמי ואיך אנו נותנים דין וחשבון. היא בוודאי לא עניין שולי למי שרוצה לדבר עם ערבים. לעומת זאת, האירו-צנטרליסטים (גם המזרחים הם כאלו… מי קרא לעצמו בשמות כמו “ז’קלין”, “אדמונד” ? ) הם אמנם די אנטי ציונים במובן התרבותי, אבל אי אפשר לקחת מהם את העובדה, שמדינת ישראל תחת שלטונם חיה בשלום יחסי, הגם תוך כיבוש ברוטאלי, ושהיא עברה לרווחיות. ולא לעשות שימוש בהכנסות מים לשימושים אחרים כמו שקורה היום.

הוא לא עושה את זה בגאוותנות או ביוהרה (אבל גם לא בצניעות מזויפת), אלא בחן של איש מתוק מאוד. “הרבה זמן נמנעתי מלהגיד לעצמי שאני שחקן”, הוא מספר. “אמרתי לעצמי ‘אוקיי, אני עדיין לא שחקן’, כי אני כל כך מכבד את המקצוע הזה. למרות שזאת אמנות, זה עדיין מקצוע טכני בטירוף וחייבים ללמוד אותו. ופתאום הבנתי שאני עדיין מתבייש להגיד שאני שחקן. החלטתי באופן מכני שאני אתחיל להציג את עצמי כשחקן. כי זה מי שאני”. בעקבות ההצלחה עברה לבב לחנות גדולה יותר, בה מכרה גם נעליים, תכשיטים ואביזרים, ופתחה חנויות בירושלים ובחיפה. ניסיונותיה להתרחק מהתפקיד הניהולי לא צלחו.

כל עוד בלבב ( שחקנים וצוות הפקה

הטענה של בשארה, המכחישה את הצד הלאומי היהודי, מתעלמת מכך שכבר בזמן המהפכה הצרפתית מייסדי הלאומיות המודרנית התנו את קבלתם של היהודים כאזרחים שווי זכויות בויתור על הצד הלאומי שלהם. כבר אז היתה להם המודעות לכך שהיהדות איננה דת בלבד. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של “העוקץ”, תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב.

היו הדרכים היחסית-מתוחכמות, בהן בונים ארגוני קש וקוראים להם “איגודי עובדים”, למרות שבפועל הם היו 100% תחת שליטה של המדינה והמפלגה הלא-סוציאליסטית בכלל. המהירות שבה קפצה יחימוביץ לעמדה מקארתיסטית מדאיגה מאוד ומייצגת את מה שעובר על מפלגת העבודה באופן כללי. באתר הזה נהגנו לבקר את הליברליזם הסטרילי של מרצ, אבל במציאות הישראלית אפילו ליבראליזם כזה של שיוויון זכויות פוליטי מינימאלי הולך ונהיה נדיר.

הסדרה “כל עוד בלבב” מזמינה את הצופים לחוש בנוח עם המבוכה

לא משהו ששולל לחימה כנגד תוקפנות אנטישמית, אבל גם לא תוקפנות אנטי ערבית סתמית. משה סנה ניסח את היתר האלימות בתור “גם כך, לעומת רק כך”. זוהי הציונות של 48, ציונות פלשתינו-צנטרית, כפי שהיא נקראה, בלעג, על ידי שונאיה היהודים.

• הסדרה מתארת את מסעם לפולין של קבוצת נערים והתהליכים החברתיים המתרחשים ביניהם במהלכו.
• איני מקבלת גם את תגובתו של דוב שאין הדבר רלוונטי לניהול העיר.
• לא משנה מתי מנות אלו מוגשות, הן תמיד אהובות, מתוקות, טעימות.