הכוכבת נטשה ליון (“כתום הוא השחור החדש”) יצרה את הסדרה שהייתה מועמדת לפרס אמי בשיתוף עם לזלי הדלנד ואיימי פולר. קומדיית אימה מבית HBO ו-Sky, הבוחנת את עולם האמהות בגישה מצחיקה ואפלה, מנקודת מבטה של אישה שלא מעוניינת בכלל בתפקיד הזה. מישל דה סווארטה (“הדוכסית”), מגלמת את נטשה, בת 38, שאף פעם לא תכננה תוכניות לטווח הרחוק ועסוקה בלהרחיק עצמה מכל מה שקשור לאימהות ותינוקות, ובעיקר זועמת על כל הקרובים אליה שעסוקים בלהביא תינוקות לעולם. רצה הגורל וללא שום הכנה מופיע על מפתן ביתה תינוק. היא חייבת לטפל בו, חייה משתנים באופן דרמטי – היא מרגישה שהוא שולט, מניפולטיבי אבל גם חמוד להפליא. בפועל הוא הופך את חייה של נטשה מהקצה אל הקצה, וכאשר היא מתחילה להבין את גודל השינוי והאסון מבחינתה, היא גם לומדת להכיר בכך שלתינוק שלה טבע קטלני ביותר (למחרת גם ביס, הוט וסלקום טיוי).
סדרת המשך של נטפליקס ל”הקתדרלה ליד הים”, שכמוה מבוססת על ספרו של אילדפונסו פלקונס. עשור אחרי אירועי הסדרה הקודמת, הוגו יור הצעיר ורב-התושייה מנסה לעשות לעצמו שם בברצלונה של המאה ה-14, אבל אינו שוכח את ההבטחה שהבטיח למשפחת אסטניול. עונה שלישית לדרמה של ה-BBC, בכיכובם של ניקולה ווקר (“ארבעה ימים”) וסטיבן מנגן (“אפיזודס”), על עורכת הדין הבכירה שעזבה את העסק המשפחתי שבו עבדה לטובת החברה היריבה (בהמשך גם ביס). ריאליטי חדש מבית נטפליקס, שמציע הזדמנות יוצאת דופן לתסריטאים שחולמים לראות את הסדרה שלהם בשירות הסטרימינג המצליח. שישה מתחרים יתמודדו מדי תוכנית עם האלגוריתם של נטפליקס בניסיון לכתוב סדרה בשלל ז’אנרים מהר ממנו. ארמיסן (שהיה אחד מאנשי הצוות הקבועים של תוכנית המערכונים המצליחה “סאטרדיי נייט לייב”) וליון החלו את דרכם המשותפת אי שם בשנת 2014, כשהשתתפו במסיבת טרום האמי של לורן מייקלס.
כוכבת “בובה רוסית” ובוגר SNL נפרדו אחרי 8 שנים
נדיה, מעיקה ככל שתהייה, פוגעת בעיקר בעצמה, ובמקרים הנדירים בהם היא כן פוגעת באחרים היא גם מצליחה לנווט מסביב לזה. הסדרה הזו היא בפירוש המוצלחת מבין השלוש הללו, אבל כולן מנסות ליצור איזון מאוד עדין בין “מה שקורה כאן הוא לא אמיתי” לבין “מה שקורה כאן הוא הכי אמיתי”, תוך העדפה ברורה לריאליזם האנושי. זה מצער, אבל אף אחת מהן עוד לא הצליחה לעשות את זה באופן מספיק טוב. כי כשהן נדרשות בכל זאת להתייחס לאלמנט הפנטזיה שלהן שנזנח מאחור, “המקום הטוב” גובלת בטיפשיות, “לנצח” משעממת ו”בובה רוסית”, מהבחינה הזו, די בנאלית. צמד הפרקים האחרונים של העונה, שבאופן לא מקרי הוא גם הכי פחות קומי מכולם, מתפנה בלית ברירה לטפל בלופ הלא פתור כדי לסגור אותו, ואז בעצם מבהיר עד כמה הסדרה לא לגמרי שונה מכל שאר היצירות הדומות שקדמו לה. עד כמה המסע הזה בסופו של דבר נגמר באותו אקורד סיום קיטשי כפי שניתן היה לצפות.
בדומה לרוברט דאוני ג’וניור ודרו ברימור, ליון היא אישה חמודה שנפלה להתמכרות קשה לסמים ויצאה ממנה כמו מלכה, וזה סיפור שהעולם בולע בשקיקה. הקומדיה של נטפליקס בכיכובה של נטשה ליון חוזרת סוף סוף עם עונה שנייה, יותר משלוש שנים אחרי קודמתה, ביום הקנאביס הבין-לאומי. כזכור (?), הסדרה עוקבת אחר אישה שחווה שוב ושוב את אותו יום ומנסה להבין למה זה קורה.
הילדים של שנות השמונים: קליפ המחווה שלא תשכחו
נדיה סבורה בתחילה שנטלה סמים מסוג שאיננו רגילה אליו. בייאושה, היא בוחנת השערות פרועות יותר ויותר לגבי המתרחש, הנעות מאובדן שפיותה ועד לאפשרות שהבניין בו נערכה המסיבה רדוף רוחות. מה שמונע מהמסע הזה להפוך לקיטש הוא כמובן הסגנון המל-ברוקסי-וודי-אלני של ליון-נדיה, והיכולת שלה לשמור על הגישה הקומית-אפלה שלה בנוגע לחיים ולאנשים סביבה. ליון מאפשרת לאירועים בלתי אפשריים להתרחש (האישה יולדת את עצמה על רציף של הרכבת התחתית, בואו) ומביאה את הדמות שלה לנקודה שבה היא מבינה מה באמת משמעותי ועל מה אין צורך להתעכב (למה אנחנו נוסעים בזמן? ככה). היא מעלה יחד איתה לקרון ההזוי את הצופים, ולוקחת אותם למסע מצחיק (אם כי מעט פחות מבעונה הראשונה), אינטנסיבי ובסופו של דבר גם מרגש מאוד.
למרבה הצער, היא לא צוללת מספיק עמוק לתסביכים של נדיה ואלן, ומותירה אותם ברמת הקלישאה, כשהצופים נותרים עם פערי אינפורמציה שהם צריכים למלא בעצמם. כמו בעונה הראשונה, נדיה מקבלת את השינוי במצבה בשוויון נפש ומבינה שיש פה הזדמנות – למנוע מאמא שלה לעשות את הטעויות שהביאו למותה המוקדם, ובכך גם את ההשלכות שלהן על החיים שלה עצמה. נדיה, חמושה בסיגריה, במעיל השחור הארוך ובמשקפי השמש יוצאת למסע בין רציפים כשהיא מדלגת לסירוגין בין ההווה שלה, שנת 2022, ובין נקודות שונות בהיסטוריה המשפחתית שלה, במרדף אחרי הרכוש המשפחתי שהנאצים גזלו במלחמת העולם השנייה. במקביל מתרחש גם הסיפור של אלן, בברלין החצויה של 1968, אם כי הפעם הוא קלוש למדי ואין לו קשר ישיר לתובנות של נדיה בנוגע למעגל המשפחתי שלה ולעצמה. כיאה לסדרה טובה וכיאה לסדרה שמתעסקת במסע בזמן, יש עוד לא מעט לומר על “בובה רוסית” – אבל מורכב לעשות זאת מבלי להיכנס לספוילרים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פשעי סמים ואלימות נמצאים בעלייה ומספר הרציחות בעיר מגיע לשיא של שני עשורים. מפקדי המשטרה, הנמצאים תחת לחץ חסר תקדים, פונים לוויין ג’נקינס וליחידת העילית שלו כדי שיעזרו לנקות את העיר מנשק ומסמים. ג’ון ברנת’ל (“המעניש”, “הקדושים של ניוארק”) מככב בתפקיד הראשי, ולצדו וונמי מוסאקו (“לוקי”, “לות’ר”), ג’יימי הקטור (“הסמויה”), ג’וש צ’ארלס (“האישה הטובה”), מקינלי בלצ’ר השלישי (“אוזרק”) ואחרים. כמו כל הסדרות הקודמות שיצר סיימון, גם זו ב-HBO (למחרת גם ביס, הוט וסלקום טיוי). דרמה חדשה של ה-BBC על פי ספרה של קייט אטקינסון באותו שם, שבעברית יצא בהוצאת ידיעות ספרים תחת השם “חיים ועוד חיים”.
זה השימוש הכי מוצדק בנוסחת ה-groundhog מאז שהופיעה ב”לקום אתמול בבוקר”, ומבחינות רבות הסדרה מתעלה על הסרט בכמה וכמה מישורים. אבל דווקא “בובה רוסית” של נטפליקס, שלכאורה מרגישה מעט דומה מדי ל”מז”ל טוב”, עשויה להיות יצירת ה-Groundhog הראשונה מאז 1993 שתגרום לנו סוף סוף לשחרר מעט את “לקום אתמול בבוקר”, ולאהוב אותה בזכות עצמה. נדיה וולווקוב היא מהנדסת תוכנה ניו-יורקית צינית ומיזנתרופית. ביום הולדתה ה-36, היא עוזבת מסיבה הנערכת לכבודה, נדרסת על ידי מונית ומתה. היא חוזרת מיד לחדר השירותים במסיבה, כמה שעות קודם לכן. לאחר מכן היא חווה עוד מיתות משונות (בין היתר, היא מועדת במדרגות ושוברת את מפרקתה, נורית למוות בידי הפסיכולוגית שלה, נקלעת לפיצוץ הנגרם מדליפת גז ועוד) שלאחריהן היא שבה אל השירותים באותה השעה בדיוק.
מלאכים ושדים: “העלאה” ממשיכה להיות הדיסטופיה הכי חמודה בטלוויזיה
ב-11 ביוני 2019, “נטפליקס” הזמינה עונה שנייה, שעלתה לשידור ב-20 באפריל 2022. אחת מדמויות המשנה ב”בובה רוסית”, הסדרה הקומ… באותה הסצנה, אגב, אומרת דמות אחרת שלא משנה מה אומרים המבקרים, הכוונה שמאחורי כל יצירה עדיין נמצאת בתוכה. בהתחשב בכך שיש ככל הנראה לפחות עוד שתי עונות בקנה, יהיה בהחלט מעניין להמשיך לחשוף את הכוונה האמיתית הבסיסית ביותר של “בובה רוסית”, להכיל ולקבל שהיא גם מקורית וגם לא, ולראות האם היא בכל זאת שוברת את הלופ המוכר והידוע.
באשר למטרה נדיה מתחבטת פה ושם, אך לא מקבלת שום אישור רשמי לדברים. עמיתי רועי אבן כתב כי “במקום עוד ניסוי מחשבתי ואסתטי מעניין קיבלנו קשקוש מוחלט” ואמר כי “עדיף לוותר” על העונה החדשה של “בובה רוסית”. היא בהחלט לא הייתה צריכה עונה חדשה – אבל בהתחשב בציפיות הגבוהות, בסיפור הסגור ובנקודת הפתיחה הבעייתית ממילא, “בובה רוסית” עושה עבודה טובה. העלילה עוסקת בנדיה, אישה בשנות השלושים לחייה, המוצאת עצמה לכודה בלולאת זמן, בה היא מתה בנסיבות משתנות ומיד חוזרת לאותה נקודה בדיוק, שוב ושוב. נדיה, המפקפקת בשפיותה, מחפשת הסבר למצבה ופתרון שיאפשר לה לצאת מן הלולאה, ותוך כדי כך עוברת מסע גילוי עצמי.
הוסף תגובה חדשה
היא משתפת פעולה עם הכתב הוותיק דן ולסקז כדי להבין את ההווה המשתנה שלה ולהתעמת עם עברה. גם עם ואגנר מורה (“נרקוס”), ג’יימי בל (“בילי אליוט”, “סקין”), פיליפה סו (“המילטון”) ואיימי ברנמן (“הנותרים”). מיני סדרת פשע חדשה של FX בכיכובם של אנדרו גארפילד (“ספיידרמן המדהים”), דייזי אדגר-ג’ונס (“אנשים נורמלים”) וסם וורת’ינגטון (“אווטאר”). בלש מורמוני שחוקר את הרצח של ברנדה רייט לאפרטי ובתה התינוקת בפרבר בעמק סולט לייק, חושף אמיתות קבורות על מקורותיה של הדת ועל ההשלכות האלימות של אמונה בלתי מתפשרת. את הסדרה יצר דסטין לאנס בלאק, זוכה האוסקר על התסריט לסרט “מילק”, על פי ספר העיון באותו שם, שגולל מקרה אמיתי (בהמשך גם בדיסני פלוס ישראל).
סדרה חדשה בת שישה פרקים של נטפליקס על פי הספר באותו שם מאת שרה וון, שנשמע כמו קריצה מאוד מפורשת לשניים מהלהיטים הכי גדולים של שונדה ריימס, “האנטומיה של גריי” ו”סקנדל”. על העיבוד אמון דיוויד אי קלי (“שקרים קטנים גדולים”, “תשעה זרים גמורים”) ומככבים בה סיינה מילר (“אבק כוכבים”), מישל דוקרי (“אחוזת דאונטון”), רופרט פרנד (“הומלנד”) ונעמי סקוט (“אלאדין”). חייה הנוחים של סופי כאשתו של ג’יימס, פוליטיקאי רב-עוצמה, נהרסים כשסודות שערורייתיים נחשפים והוא מואשם בפשע מחריד.
וואי וואי וואי- היאוש לא נעשה יותר נוח
איסמעיל עצמו מפיק בכיר גם כאן, כך שמדובר באיחוד בינו ובין רוברטס, אחרי הסדרה “הומקאמינג” שבה שיתפו פעולה. גבר שגמר אומר להתנקם בארגון סחר באיברים שרצח את אשתו, רוקם קשר עם האישה שקיבלה את ליבה. קומדיה חדשה של שירות הסטרימינג פיקוק, שיצרו אנשי “ברוקלין תשע תשע” דן גור ולוקה דל טרדיצ’י, בכיכובו של שודד הפונטיאק מאותה סדרה – קרייג רובינסון. קרייג פוסטר הוא מאבטח בנק שחי במיאמי ומנסה לשמור על הראש מעל המים. הוא ואשתו לשעבר, קמיל, משמשים בחוסר-נוחות כהורים שותפים לבתם ונסה.
היא זוכרת את המוות, הוא היה כואב ומוחשי, אבל הנה היא שוב כאן בתחילת הערב. חושדת שאולי היה זה חלום בהקיץ, היא חוזרת לחייה – ונהרגת שוב באותו הערב, הפעם בצורה אחרת. לאחר הצפיה בסדרה ניכר כי לא הקדישו מספיק זמן לסיום העלילה.
מוצרים שצפית בהם לאחרונה
אלן, קפדן כהרגלו, מתכונן לפגישה עם חברתו. נדיה, מבולבלת וסובלת מהנגאובר, מנסה להבין מה קרה בליל אמש. היא מאתרת את וורדוג, סוחר הסמים שמכר למקסין את ה”ג’וינטים הישראליים”. קלואי סביני – לנורה וולבוקוב, אמה של נדיה, בצעירותה. דאשה פולנקו – ביאטריס, בת זוגו של אלן, שבוגדת בו עם מייק.
כמו מטריושקה, הצופים “זוכים” להגיע אל הליבה של ניקי ולחזות בה מתרככת לאיטה; עדיין שנונה ועוקצנית אך אוהבת אדם. השיעורים האלה ישענו על תפיסת השיבה הנצחית, לפיה כל מה שקיים בעבר, בהווה ובעתיד כבר התרחש וישוב להתרחש באותה המתכונת – אלא אם, כך לפי “בובה רוסית”, הסובייקטים ישלימו עם עברם, החטאים והכשלים. הסדרה מנסה לשלב רעיונות פילוסופיים ודתיים, אבל גם להעניק להם מימד יותר ארצי ומודרני בכך שהיא שוללת שהמוצא היחיד הוא הכאה על חטא. כדי לצאת מהלופ, גדלות הנפש צריכה לקרות בכל מיני מובנים ובכל מיני זמנים – אפשר לטעות, אבל אפשר גם לפצות על הטעות ולהיגאל. נדיה וולווקוב (נטשה ליון) היא מתכנתת מחשבים צינית, חדת לשון, חובבת סמים, אלכוהול וזיונים מזדמנים, והיום הוא יום ההולדת שלה.
ביקורת סדרה: בובה רוסית – למות אתמול בלילה
“העונה הזו מוצאת את נדיה ואלן מעמיקים בעברם דרך פורטל זמן בלתי צפוי הממוקם באחד מהמקומות הידועים לשמצה של מנהטן. מיד עם מותה היא מוצאת את עצמה שוב באותו חדר שירותים מעוצב מדי. השירותים הסוריאליסטיים גם ככה לא תורמים בכלל לתפיסת המציאות של נדיה, שלא יכולה לנחש אפילו מה לעזאזל קורה.